×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
שופטים ג׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) וְאֵ֤לֶּה הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר הִנִּ֣יחַ יְהֹוָ֔הי״י֔ לְנַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֚ת כׇּל⁠־אֲשֶׁ֣ר לֹא⁠־יָדְע֔וּ אֵ֖ת כׇּל⁠־מִלְחֲמ֥וֹת כְּנָֽעַן׃ (ב) רַ֗ק לְמַ֙עַן֙ דַּ֚עַת דֹּר֣וֹת בְּנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל לְלַמְּדָ֖ם מִלְחָמָ֑ה רַ֥ק אֲשֶׁר⁠־לְפָנִ֖ים לֹ֥א יְדָעֽוּם׃ (ג) חֲמֵ֣שֶׁת׀ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וְכׇל⁠־הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַצִּ֣ידֹנִ֔י וְהַ֣חִוִּ֔י יֹשֵׁ֖ב הַ֣ר הַלְּבָנ֑וֹן מֵהַר֙ בַּ֣עַל חֶרְמ֔וֹן עַ֖ד לְב֥וֹא חֲמָֽת׃ (ד) וַיִּהְי֕וּ לְנַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל לָדַ֗עַת הֲיִשְׁמְעוּ֙ אֶת⁠־מִצְוֺ֣ת יְהֹוָ֔הי״י֔ אֲשֶׁר⁠־צִוָּ֥ה אֶת⁠־אֲבוֹתָ֖ם בְּיַד⁠־מֹשֶֽׁה׃ (ה) וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יָשְׁב֖וּ בְּקֶ֣רֶב הַֽכְּנַעֲנִ֑י הַחִתִּ֤י וְהָאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃ (ו) וַיִּקְח֨וּ אֶת⁠־בְּנוֹתֵיהֶ֤ם לָהֶם֙ לְנָשִׁ֔ים וְאֶת⁠־בְּנוֹתֵיהֶ֖ם נָתְנ֣וּ לִבְנֵיהֶ֑ם וַיַּעַבְד֖וּ אֶת⁠־אֱלֹהֵיהֶֽם׃ (ז) וַיַּעֲשׂ֨וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֤ל אֶת⁠־הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ וַֽיִּשְׁכְּח֖וּ אֶת⁠־יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיַּעַבְד֥וּ אֶת⁠־הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת⁠־הָאֲשֵׁרֽוֹת׃ (ח) וַיִּחַר⁠־אַ֤ף יְהֹוָה֙י״י֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיִּמְכְּרֵ֗ם בְּיַד֙ כּוּשַׁ֣ן רִשְׁעָתַ֔יִם מֶ֖לֶךְ אֲרַ֣ם נַהֲרָ֑יִם וַיַּעַבְד֧וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת⁠־כּוּשַׁ֥ן רִשְׁעָתַ֖יִם שְׁמֹנֶ֥ה שָׁנִֽים׃ (ט) וַיִּזְעֲק֤וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ וַיָּ֨קֶם יְהֹוָ֥הי״י֥ מוֹשִׁ֛יעַ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּשִׁיעֵ֑ם אֵ֚ת עׇתְנִיאֵ֣ל בֶּן⁠־קְנַ֔ז אֲחִ֥י כָלֵ֖ב הַקָּטֹ֥ן מִמֶּֽנּוּ׃ (י) וַתְּהִ֨י עָלָ֥יו רֽוּחַ⁠־יְהֹוָה֮י״י֮ וַיִּשְׁפֹּ֣ט אֶת⁠־יִשְׂרָאֵל֒ וַיֵּצֵא֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וַיִּתֵּ֤ן יְהֹוָה֙י״י֙ בְּיָד֔וֹ אֶת⁠־כּוּשַׁ֥ן רִשְׁעָתַ֖יִם מֶ֣לֶךְ אֲרָ֑ם וַתָּ֣עׇז יָד֔וֹ עַ֖ל כּוּשַׁ֥ן רִשְׁעָתָֽיִם׃ (יא) וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֖רֶץ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיָּ֖מׇת עׇתְנִיאֵ֥ל בֶּן⁠־קְנַֽז׃ (יב) וַיֹּסִ֙פוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ וַיְחַזֵּ֨ק יְהֹוָ֜הי״י֜ אֶת⁠־עֶגְל֤וֹן מֶלֶךְ⁠־מוֹאָב֙ עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֛ל כִּי⁠־עָשׂ֥וּ אֶת⁠־הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (יג) וַיֶּאֱסֹ֣ף אֵלָ֔יו אֶת⁠־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן וַעֲמָלֵ֑ק וַיֵּ֗לֶךְ וַיַּךְ֙ אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּֽירְשׁ֖וּ אֶת⁠־עִ֥יר הַתְּמָרִֽים׃ (יד) וַיַּעַבְד֤וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת⁠־עֶגְל֣וֹן מֶלֶךְ⁠־מוֹאָ֔ב שְׁמוֹנֶ֥ה עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃ (טו) וַיִּזְעֲק֣וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵל֮ אֶל⁠־יְהֹוָה֒י״י֒ וַיָּ֩קֶם֩ יְהֹוָ֨הי״י֨ לָהֶ֜ם מוֹשִׁ֗יעַ אֶת⁠־אֵה֤וּד בֶּן⁠־גֵּרָא֙ בֶּן⁠־הַיְמִינִ֔י אִ֥ישׁ אִטֵּ֖ר יַד⁠־יְמִינ֑וֹ וַיִּשְׁלְח֨וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֤ל בְּיָדוֹ֙ מִנְחָ֔ה לְעֶגְל֖וֹן מֶ֥לֶךְ מוֹאָֽב׃ (טז) וַיַּ֩עַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב וְלָ֛הּ שְׁנֵ֥י פֵי֖וֹת גֹּ֣מֶד אׇרְכָּ֑הּ וַיַּחְגֹּ֤ר אוֹתָהּ֙ מִתַּ֣חַת לְמַדָּ֔יו עַ֖ל יֶ֥רֶךְ יְמִינֽוֹ׃ (יז) וַיַּקְרֵב֙ אֶת⁠־הַמִּנְחָ֔ה לְעֶגְל֖וֹן מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֑ב וְעֶגְל֕וֹן אִ֥ישׁ בָּרִ֖יא מְאֹֽד׃ (יח) וַֽיְהִי֙ כַּאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְהַקְרִ֖יב אֶת⁠־הַמִּנְחָ֑ה וַיְשַׁלַּח֙ אֶת⁠־הָעָ֔ם נֹשְׂאֵ֖י הַמִּנְחָֽה׃ (יט) וְה֣וּא שָׁ֗ב מִן⁠־הַפְּסִילִים֙ אֲשֶׁ֣ר אֶת⁠־הַגִּלְגָּ֔ל וַיֹּ֕אמֶר דְּבַר⁠־סֵ֥תֶר לִ֛י אֵלֶ֖יךָ הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר הָ֔ס וַיֵּֽצְאוּ֙ מֵעָלָ֔יו כׇּל⁠־הָעֹמְדִ֖ים עָלָֽיו׃ (כ) וְאֵה֣וּד׀ בָּ֣א אֵלָ֗יו וְהֽוּא⁠־יֹ֠שֵׁ֠ב בַּעֲלִיַּ֨ת הַמְּקֵרָ֤ה אֲשֶׁר⁠־לוֹ֙ לְבַדּ֔וֹ וַיֹּ֣אמֶר אֵה֔וּד דְּבַר⁠־אֱלֹהִ֥ים לִ֖י אֵלֶ֑יךָ וַיָּ֖קׇם מֵעַ֥ל הַכִּסֵּֽא׃ (כא) וַיִּשְׁלַ֤ח אֵהוּד֙ אֶת⁠־יַ֣ד שְׂמֹאל֔וֹ וַיִּקַּח֙ אֶת⁠־הַחֶ֔רֶב מֵעַ֖ל יֶ֣רֶךְ יְמִינ֑וֹ וַיִּתְקָעֶ֖הָ בְּבִטְנֽוֹ׃ (כב) וַיָּבֹ֨א גַֽם⁠־הַנִּצָּ֜ב אַחַ֣ר הַלַּ֗הַב וַיִּסְגֹּ֤ר הַחֵ֙לֶב֙ בְּעַ֣ד הַלַּ֔הַב כִּ֣י לֹ֥א שָׁלַ֛ף הַחֶ֖רֶב מִבִּטְנ֑וֹ וַיֵּצֵ֖א הַֽפַּרְשְׁדֹֽנָה׃ (כג) וַיֵּצֵ֥א אֵה֖וּד הַֽמִּסְדְּר֑וֹנָה וַיִּסְגֹּ֞ר דַּלְת֧וֹת הָעֲלִיָּ֛ה בַּעֲד֖וֹ וְנָעָֽל׃ (כד) וְה֤וּא יָצָא֙ וַעֲבָדָ֣יו בָּ֔אוּ וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֛ה דַּלְת֥וֹת הָעֲלִיָּ֖ה נְעֻל֑וֹת וַיֹּ֣אמְר֔וּ אַ֣ךְ מֵסִ֥יךְ ה֛וּא אֶת⁠־רַגְלָ֖יו בַּחֲדַ֥ר הַמְּקֵרָֽה׃ (כה) וַיָּחִ֣ילוּ עַד⁠־בּ֔וֹשׁ וְהִנֵּ֛ה אֵינֶ֥נּוּ פֹתֵ֖חַ דַּלְת֣וֹת הָעֲלִיָּ֑הא וַיִּקְח֤וּ אֶת⁠־הַמַּפְתֵּ֙חַ֙ וַיִּפְתָּ֔חוּ וְהִנֵּה֙ אֲדֹ֣נֵיהֶ֔ם נֹפֵ֥ל אַ֖רְצָה מֵֽת׃ (כו) וְאֵה֥וּד נִמְלַ֖ט עַ֣ד הִֽתְמַהְמְהָ֑םב וְהוּא֙ עָבַ֣ר אֶת⁠־הַפְּסִילִ֔ים וַיִּמָּלֵ֖ט הַשְּׂעִירָֽתָה׃ (כז) וַיְהִ֣י בְּבוֹא֔וֹ וַיִּתְקַ֥ע בַּשּׁוֹפָ֖ר בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיֵּרְד֨וּ עִמּ֧וֹ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל מִן⁠־הָהָ֖ר וְה֥וּא לִפְנֵיהֶֽם׃ (כח) וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ רִדְפ֣וּ אַחֲרַ֔י כִּֽי⁠־נָתַ֨ן יְהֹוָ֧הי״י֧ אֶת⁠־אֹיְבֵיכֶ֛ם אֶת⁠־מוֹאָ֖ב בְּיֶדְכֶ֑ם וַיֵּרְד֣וּ אַחֲרָ֗יו וַֽיִּלְכְּד֞וּ אֶֽת⁠־מַעְבְּר֤וֹת הַיַּרְדֵּן֙ לְמוֹאָ֔ב וְלֹא⁠־נָתְנ֥וּ אִ֖ישׁ לַעֲבֹֽר׃ (כט) וַיַּכּ֨וּ אֶת⁠־מוֹאָ֜ב בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא כַּעֲשֶׂ֤רֶת אֲלָפִים֙ אִ֔ישׁ כׇּל⁠־שָׁמֵ֖ן וְכׇל⁠־אִ֣ישׁ חָ֑יִל וְלֹ֥א נִמְלַ֖ט אִֽישׁ׃ (ל) וַתִּכָּנַ֤ע מוֹאָב֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא תַּ֖חַת יַ֣ד יִשְׂרָאֵ֑ל וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֖רֶץ שְׁמוֹנִ֥ים שָׁנָֽה׃ (לא) וְאַחֲרָ֤יו הָיָה֙ שַׁמְגַּ֣ר בֶּן⁠־עֲנָ֔ת וַיַּ֤ךְ אֶת⁠־פְּלִשְׁתִּים֙ שֵֽׁשׁ⁠־מֵא֣וֹת אִ֔ישׁ בְּמַלְמַ֖ד הַבָּקָ֑ר וַיּ֥וֹשַׁע גַּם⁠־ה֖וּא אֶת⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א הָעֲלִיָּ֑ה
• מג״ה בדפוס=הָעֲלִיָּ֖ה בטעם טפחא (תקלדה)
ב הִֽתְמַהְמְהָ֑ם א=הִֽתְמַהְמֳהָ֑ם (חטף קמץ)
E/ע
הערותNotes
(ב) רק למען דעת – הפסוק הזה יקשה מאד ומחברת תיבותיו אך זרה לי נחשבה ואין דעתי נוחה בפירושי המבארים כי לפיהם רק הראשון מיותר הוא; ואחרי שהזכיר בפסוק הקודם מלחמות כנען, המלחמה האמורה כאן היא מלחמת כנען הנזכרת למעלה, ואין צורך להוסיף תיבת ״דרכי״ ״ללמדם דרכי המלחמה״ כי כבר מצאנו מלחמה שם כולל בלשון יחיד ופועלו בלשון רבים, כי תקראנה מלחמה (שמות) מפני המלחמה אשר סבבוהו (מלכים א ה׳), ולא יתכן לפרש שעתה שישראל מרו את פי ה׳ ילמדו דרכי המלחמה להִוָשע מאויביהם, כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה׳, ואם ישמרו דרכיו ינצחו אף אם לא ידעו תכסיסי המלחמה, ואם לא ישמרו יספו גם אם ידעום, ופסוק ד׳ יוכיח, ואם יטעון טוען והלא כתוב (שמואל ב א׳:י״ח) ללמד את בני יהודה קשת? נ״ל שפירושו, קינה זו תהי לחזק את לב בני יהודה לקראת המלחמה עם פלשתים לנקום נקמת שאול ולא יחילו מהמורים בלמדם גם הם לירות חצים בקשת כי להם תאות גבורה כי רבים ועצומים הם, אך לא שישימו בקשת כסלם ולא באלהים, ודברי רד״ק שם נוטים לדברי; ופירוש הפסוק כאן רק למען ידעו דורות בני ישראל הבאים בהלחמם עם יתר הכנעני מה היתה גבורת שבעה העממים בהלחמם עם יהושע להציל נפשם וארצם, ובכל זאת נגפו כי ה׳ נלחם לישראל, ועתה שישראל עזבו את ה׳ הם מנוצחים לפני מעט מזער מהם, רק הדורות אשר לפנים ממות יהושע עד התחיל הכנעני לפרוק עולם מעל צוארו ולהצר להם לא ידעו מלחמות כנען ר״ל לא שתו לבם עליהן ובטחו בגבורתם ועל כן נענשו; ואין לפרש לנסות ע״ד כי לא נסיתי (שמואל א י״ז:ל״ט) כי כן כתוב אחריו ויהיו לנסות בם את ישראל לדעת הישמעו וגו׳ א״כ הוא מלשון לא תנסו את ה׳ אלהיכם (ואתחנן), ורק הראשון הוא להגידנו שלא הניחם למען יעבדו בישראל, רק לא הורישם מהר והניחם עוד איזה שנים למען ילמדו בני ישראל מה הייתה גבורת בני כנען הקדמונים, ואח״כ יורישם, כי כן כתוב (ויצא) לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך, ר״ל גם אם לא יזכו לא אעזבם עד שאקיים דברי לתת להם את כל הארץ הזאת, ואח״כ לפי מעשיהם, אם ישמעו בקולי יִוָשְנו בה, ואם ימרו את פי ינערו ממנה. (ח) וימכרם – שרש מכר קרוב באותיותיו למגר וסגר, נתנם ביד כושן. (י) וישפט את ישראל – קבץ את ישראל והוכיחם על עונותם ועשה דין ופשרה ביניהם ואח״כ יצא למלחמה. (טו) בן גרא – בפרשת ויגש מצאנו בן לבנימין בשם גרא, ובד״ה שנים מבני בנו בלע, ומצאנו ג״כ שמעי בן גרא, נקראו כולם על שם ראש המשפחה, או בן גרא ר״ל ממשפחת גרא (פֿיליפפזאן) ועיין מ״ש ביחס עכן יהושע ז י״ח.
אטר יד ימינו – שם התאר על משקל עור, חרש, פסח, אלם, גבן, קרח, גבח א״כ הוראתו בעל מום והוא המשתמש בשמאל במקום ימיןא רק יפה העיר פֿיליפפזאן שבמעשה פלגש בגבעה מספר שהיו מבני בנימין שבע מאות איש אטר יד ימינו, ודבר זר הוא שיהיה שבט אחד עלול כ״כ לאותו המום, ע״כ יש לפרש ששם אטר שענינו מקודם בעל מום וגם הוראת שרשו היא כן מלשון אל תאטר עלי באר פיה (תהלים ס״ט) ניתן אח״כ למשתמש בשתי ידיו בשמאל כמו בימין, אולי בני בנימין לעשות כבוד לשמם הרגילו עצמם לכך מנעוריהם, ובד״ה א י״ב:ב׳ כתוב בפירוש נושקי קשת מימינים ומשמאלים באבנים ובחצים בקשת מאחי שאול מבנימין; ויונתן תרגם גמיד (שרש״י ז״ל פירשו retrait שקצרה ידו האחת) מלשון גמֶד ארכה (ט״ז) וגמדים (יחזקאל כ״ז:י״א) שענינו קצרי הקומה.
(טז) למדיו – השבעים תרגמו μανδύα שלפי דברי פֿיליפפזאן הוא מעיל אנשי המלחמה, א״כ אולי שרש תיבה זו איננו מדד, לבוש מדוד לאורך הנושאו, רק שרש מנד וחסרה הנו״ן כמו שחסרה בתיבת חטה ואף ששרשן חנט ואנף. (יז) המנחה – עיין מ״ש ביהושע ט״ז:י׳. (יט) והוא שב – דאג שמא יכוו נושאי המנחה בגחלתו אם לא יצליח, ולכן שלחם והלך עמהם מקצת דרכם, ואח״כ חזר לו אל עגלון.
הס – איננו פועל רק מלה, וממנה נתהוה שרש הסה וחשה, ורובי התיבות ובפרט הפועלים החסרים והנחים נהיו ממלות זעירות הקדמונות בלשון בני אדם כמו עלה מן על, חנן מן חן, כלה מן כל וכיוצא בהן, וכן בכל לשון.
(כ) והוא יושב וגו׳ – סרס המקרא ופרשהו, והוא יושב לבדו בחדר המקרה אשר לו; המקרה אולי מלשון המקרה במים עליותיו, בית מקורה בקורות ארזים, אך גם המוציאים התיבה מלשון קור ומפרשים חדר שבו ישבו בימות החמה להתקרר צדקו בדבריהם. (כב) הנצב – יד החרב נקראת נצב לפי שמעמידים אותה על החרב ע״י יתדות קטנות נצבות היטב למען לא ינתק הלהב מחמת המכות שמכים בה.
ויצא הפרשדנה – חדר הפרשים ושרי המלך.
(כב-כג) המסדרונה – בית החצרן עשוי סדרים סדרים לשבת שם (רד״ק בשם י״מ והוא לפ״ד הנכון); שתי תיבות אלו אף על פי ששרשם לשון עברי, מהברתם נראה שמלות נכריות הן, לפי שכל לשונות העמים סביבות כנען דומות לל׳ עברי כנראה משמות המלכים והערים, ובכל ארץ כנען וגם בארץ גשן מושב בני ישראל במצרים (ומחוז קרוב היה לכנען) דברו לשון עברי, וישעיה קרא לל׳ עברי עצמו שפת כנען (ישעיהו י״ט:י״ח), ובכן היה אפשר לבני ישראל לבלתי שנות את לשונם במצרים ולבלתי סור ממנהג אבותיהם, ולבלתי התערב במצרים. וזו כונת הפסוק בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לעז; ואם היתה כונת הפסוק כאן להגיד לנו שיצא הפרש מגוף עגלון מדוע יבחר במלה נכריה? וגם לא יטרח להגיד לנו כאלה; וגם הברת תיבת מסדרונה תורה שענין שני השמות קרוב, והכותב בחר בשמות הרגילים בפי בני ישראל בהיותם תחת עול מואב להורות שתי חצרות בית המלך, ועוד מספר לנו הכתוב שסגר החרב בעד הלהב עד כי לא יכול אפילו לשלוף החרב מבטנו, ומהיכן יצא הפרש? והאומר שהריחו ריח רע ומזה חשבו שמסיך הוא את רגליו דורש דרשה של דופי על המקרא שבודאי לא יבא להגידנו דבר נבלה כזאת, וכי לא שלף ר״ל באופן שלא שלף, או לא שלף החרב מבטנו כי ירא פן יזה מדם המכה עליו וזה נכון, ומהמשך הפסוקים נראה ששתי חצרות היו לעלית המקרה, ועבדי המלך לא בלבד יצאו מהעליה כי גם התרחקו מהחצר הפנימית היא הפרשדנה ונכנסו לחצר החצונה היא המסדרונה כדי שלא יחשב המלך שהטו אזן לשמוע דברי אהוד לו, והראיה והוא יצא (אהוד יצא מהפרשדנה) ועבדיו באו (מהמסדרונה לפרשדנה) שאם לא כן להיכן באו? והלא כתוב שהחילו עד בוש טרם יכנסו לעליה? ואמת הוא שהיה ראוי ליכתב ויצא אהוד הפרשדנה ויצא המסדרונה, מ״מ נושא שרש שלף הוא כבר אהוד בלי ספק, ואין צורך לכפול שמו עד הפסוק האחר, ומהמשך הפסוקים ומטבע סיפורי הנביאים נ״ל לבחור בפירוש זה אף על פי שכתב רד״ק שהראשון הוא הנכון, וגם שד״ל מאור דורנו באר כמהו, ומה שכתב ויצא אהוד המסדרונה ויסגר ר״ל אחרי שסגר ואין מזה להקשות לי כי כן דרך לשון הקודש. (כד) מסיך הוא את רגליו – בגדי בני קדם ארוכים כבגדי אשה ובשבתם יכסו רגליהם, ומסיך כמו מסֵך משרש סכך ושממנו נהיה שם סכה, וכן בדברי רז״ל ויבא שאול להסך את רגליו (שמואל א כ״ד:ד׳) מלמד שעשה עצמו כסכה. (כה) ויחילו – אותיות השרש האמתיות הם חל, ומהן עשו שרש חיל כמו כאן וגם ויחל נח (הראשון בפרשה) ושרש יחל כמו וייחל נח (שהוא השני) לא כן אחילה לפניך (שמואל ב י״ח:ט״ו) בחולם וחסרה הו״ו.
המפתח – שהסיר אהוד לסימן שהמלך רוצה לשבת לבדו.
(כח) רדפו אחרי – באו אחרי ורדפו את אויביכם לשון קצר ע״ד לא תבנה אתהן גזית (יתרו) טחני קמח (ישעיהו מ״ז:ב׳). (כט) כל שמן – בעל כח. (לא) ויך את פלשתים – שרש הכה לא יורה תמיד מכת מות ולרוב יבא אחריו פועל המית, ואולי שמגר התיצב לפני ת״ר פלשתים הבאים לבוז בז בא״י, וכלי זין אין בידו זולתי מלמד הבקר, והמס לבם עד שנסו מפניו והרג בהם, וכמהו בשמשון, בלחי החמור הניס אלף איש מהפלשתים והרג מהם חמורתים. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
א בדפוסים מופיע כאן: ״על תיבת פקח הכתובה בפרשת שמות בין תארי בעלי המומים ולא הוקדמה או אוחרה להם, הייתי מצטער כל ימי, ולולי שא״א לאמרו הייתי סובר שהראוי פִסֵח.⁠״ אך עיין בהואיל משה שמות ד׳:י״א שחזר בו מביאור זה וציווה למוחקו. וכן מופיע למוחקו גם ברשימת התיקונים שהדפיס בסוף פירושו לאיוב.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×